החלטה בתיק עמ"ת 4604-08-11

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום באשדוד, כב' השופט אריאל ברגנר, במ"ת 40954-07-11, אשר הורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, באופן שהוא ישהה בתנאי מעצר בית מלא, בביתו אמו באשקלון ונתון לפיקוח של אמו ושני ערבים נוספים, שהם העובדים בעסק אותו הוא מנהל.

כן הורה בית המשפט על התקנת איזוק אלקטרוני, ואיפשר למשיב לצאת למקום עבודתו מידי יום, בין השעות 09:00 ועד השעה 20:00.

כנגד המשיב, יחד עם אביו, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה בצוותא חדא בנסיבות מחמירות, הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיפים 380+ 382(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (שתי עבירות), כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק הנ"ל, פציעה בצוותא חדא בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 + 335 (א)(1)(2) לחוק הנ"ל, איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל (3 עבירות), תקיפה סתם בצוותא חדא, עבירה לפי סעיף 379 לחוק הנ"ל (3 עבירות) ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק הנ"ל.

על פי כתב האישום, בתאריך 17.7.2011, חבורת צעירים כבני 15 ו-16, הגיעו לשטח שמאחורי מגרש מכוניות אותו מחזיק ומנהל המשיב 1, כשהם "מסווים את פניהם באמצעות חולצותיהם" וזרקו אבנים על רכבים משומשים השייכים למשיב 1. אחד השכנים שראה את המתרחש הודיע זאת למשיב, אשר הגיע למקום ביחד עם אביו, הוא הנאשם 2 בתיק, ומשהקטינים הבחינו בהם, החלו להימלט מהמקום. המשיב, יחד עם אביו, רדף אחרי הקטינים אשר התפזרו למקומות שונים באזור, וכעולה מכתב האישום, תפסו את אותם קטינים.

לגבי הקטין ס.ט., נטען שהכו בראשו באמצעות מפתח גלגלים, לגבי הקטין י.ק., נטען שהמשיב 1 בעט בגופו וחדל ממעשיו רק כשזה הצליח להימלט. בהמשך נטען, כי המשיב ונאשם 2 תקפו את הקטין ר.צ. וגרמו לו חבלות של ממש, בכך שנאשם 2 בעט בגופו והמשיב 1 הכה אותו באגרופים ובבעיטות בפניו וברגליו, וחדל רק בשל בקשתו של נאשם 2.

בהמשך נטען שהמשיב הכניס את הקטין ר.צ. לרכבו, התיישב לידו כאשר הנאשם 2 נוהג ברכב, ובמהלך הנסיעה הכה אותו בראשו באמצעות מפתח גלגלים שאחז בידו ולא נענה לבקשתו להביא אותו לבית חולים משדימם מראשו. בהמשך איים המשיב על הקטין  ואמר לו שאם הוא לא יביא את חבריו, אלה שפגעו במכוניות במגרשו עד למחרת היום, הוא יגרום למותו. בהמשך נטל המשיב 1 את מפתחות ביתו של הקטין ואת מכשיר הטלפון שהיה לו, ואמר שיחזיר לו זאת רק לאחר שיביא את חבריו שחבלו ברכבים.

לקטין ר.צ. נגרמו חבלות בראשו, נגרם לו פצע באורך 2 ס"מ, נפיחות באף, חבלות ואודם בכל גופו.

יש לציין, שמלבד הקטין ר. לקטינים האחרים לא נגרם נזק של ממש, ואין כל תיעוד רפואי ממנו ניתן ללמוד שאכן נגרמו להם חבלות. עובדה זו אינה תואמת את עדותם לפיה הכה בהם המשיב 1 באמצעות מפתח גלגלים, שקרוב לוודאי היה משאיר סימן, וגם השוטרים אשר גבו את הודעות הקטינים, לא מצאו סימני חבלה.

היחידי עליו נמצאו סימני חבלה, הוא הקטין ר., כאמור.

המשיב ביצע מעשיו לאחר שנגרם נזק לרכושו. יש לזכור, שהקטינים הגיעו למגרש כשהם רעולי פנים, במטרה להסוות את זהותם, וכדברי ר. עשו כן משסברו שהרכבים לא שייכים לאיש, ו"כדי להוציא עצבים" (עדות ר. מיום 18.7.2011 עמ' 1 שורה 14). הקטינים זרקו אבנים גדולות ואף לבנים על המכוניות שחנו במגרש או בסמוך לו וגרמו נזק של ממש.

תוהה ב"כ המשיב ובצדק, אם סברו הקטינים שהמכוניות לא שייכות לאיש, מדוע הסתירו פניהם, ושואלת אני עצמי, אם המכוניות אינן שייכות לאיש האם קמה להם הזכות לגרום נזק לרכוש?. הקושי שנוצר מקורו בתגובת המשיב 1, שחורגת מהמידתיות של הגנה על הרכוש. אך טבעי הדבר שכאשר אדם מגלה שמישהו חבל ברכושו יכעס וירצה להעניש את האחר, אך עדיין לא קמה לו הזכות ליטול את החוק לידיו ולהעניש את האחר בתקיפה חבלנית ומעבר למידתיות הנדרשת, כפי שאירע כאן בהתייחס לר.

יחד עם זאת, איני סבורה שבנסיבות שכאן, יש להורות על מעצרו של המשיב עד סיום ההליכים נגדו, גם בהתחשב בעובדה שהנאשם 2 בתיק, שוחרר בהסכמת העוררת. נטען על ידי העורר שנאשם 2 שוחרר לאור גילו המבוגר ובהתחשב בעובדה שאין לו עבר פלילי וחלקו בתקיפה הוא קטן מזה של המשיב 1.

אכן נכון שחלקו בתקיפה הוא קטן יותר מזה של המשיב 1, אך, מבלי להפחית בחבלות שנחבל הקטין ר. אין אלה חבלות ברף הגבוה. גם עברו של המשיב אינו מכביד ואינו ברף הגבוה. למשיב 4 הרשעות קודמות האחת משנת 2002 בגין החזקת נשק, 2 הרשעות משנת 2004 בגין התפרצות והחזקת סכין ותקיפה של בת זוג. עבירה נוספת הינה עבירה של איומים, שבוצעה ביום 8.1.2010, ובגינה הורשע ביום 13.4.2011 והוטלה עליו התחייבות להימנע מעבירה, וכן מאסר על תנאי בר הפעלה. 

עוד אוסיף ואומר, שגם לאבי המשיב, הוא הנאשם 2, עבר פלילי שגם הוא אמנם אינו מכביד והוא מהעבר הרחוק.

בנסיבות אלה, סבורה אני שדין הערר להידחות.

יחד עם זאת, מסכימה אני עם העוררת לגבי תנאי השחרור של המשיב. כפי שנטען בבקשה, איני סבורה שאנשים שעובדים כשכירים אצל המשיב, בכוחם לתחום לו גבולות, במיוחד לאור גילם הצעיר. לאור הצהרתו של ב"כ המשיב שהערבים של האב הסכימו לערוב גם למשיב זה, יהיו תנאי השחרור כדלקמן:

1.         המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית דודו, יגאל לגזיאל, ביישוב כרמי יוסף, ברח' הורד 12.

2.         על המשיב ישגיחו ערבים נוספים והם אייל שאול, וליאון-אריה אייל, וכן מר יגאל לגזיאל.

            למען הסר ספק, מובהר בזה שבכל עת מי מהם ישהה עם וישגיח על המשיב.